You are currently viewing עלייתו ונפילתו של הבאטל רויאל

עלייתו ונפילתו של הבאטל רויאל

  • Post category:Gaming

זה אולי לא יפתיע אתכם, אבל תעשיית הגיימינג ברובה, מתבססת על טרנדים ומחזוריות. זה רלוונטי עבור משחקי סינגל פלייר ועוד יותר רלוונטי עבור משחקי אונליין. משחק חדש רואה אור יום, כולם משחקים בו למשך תקופה, הוא מקבל את זמנו באור הזרקורים, ומשם עוברים למשחק הבא שימלא את החסך.

רוב הזמן השחקנים יקפידו לשחק עם קבוצת החברים הקרובה שלהם במשחק הנוצץ החדש שבדיוק שוחרר. בתקופתי אי שם בניינטיז זה התחיל עם Quake, משם עבר לקאונטר סטרייק, והתפתח לקול אוף דיוטי, באטלפילד,Overwatch, Rainbow Six: Siege, אפילו GTA אונליין נכלל ברשימה של שלל משחקי רשת שזכו לתהילת עולם והיו ה-משחק הכי חם כרגע. כזה שכולם מנסים לחקות ולשאוף להיות כמוהו.

ואז איפושהוא בשלהי 2017 הכרנו תופעה חדשה: באטל רויאל. ז’אנר מאוד פשוט להבנה: האחרון ששורד בזירה של 100 שחקנים – מנצח. הטירוף אמנם התחיל את צעדיו הראשונים עם PlayerUnknown’s Battlegrounds (ומעכשיו מטעמי נוחות נקרא לו בשמו המקוצר והרשמי: PUBG), אבל התפוצץ ברגע שחברת Epic Games הציגה את מצב המשחק בפורטנייט (Fortnite) – ומשם גררה איתה מיליוני שחקנים ברחבי העולם מכל הגילאים (אבל בואו נודה – הרבה ילדים) והפכו לשיחת היום למשך תקופה מתמשכת בתעשייה.

ההייפ לא נרגע ורק התעצם. יוטיוברים וסטרימרים דאגו לתחזק באופן מתמשך ולהשאיר את פורטנייט כשליט הבלתי מעורער. סטרימרים כמו נינג’ה (תאהבו או תשנאו) זכו לתהילת עולם בזכות המשחק, ולרגע היה נראה ששרכבת ההייפ מתקדמת ופורטנייט נמצא במעמד שלא ניתן לערער עליו. ההצלחה הייתה כל כך גדולה, שפתאום באטל רויאל הפסיק להיות “מצב משחק” נפרד, והפך להיות ז’אנר שלם בפני עצמו.

פתאום כל משחק חדש רשת חדש ניסה לרכב על הגל, חלקם אפילו הצליחו. דוגמה בולטות היא Apex Legends משנת 2019 של חברת Respwan, בהפצה של EA. הוא היה ונשאר אחד ממשחקי הבאטל רויאל הדומיננטיים שעדיין מצליח להחזיק קהילת שחקנים בועטת, בלי לסבול נפילות משמעותיות בכמות השחקנים הפעילים שלו.  לא מפתיע שמדובר בסטודיו יוצאי קול אוף דיוטי לשעבר.

ואם הזכרנו את קול אוף דיוטי, אי אפשר לשכוח את Warzone, שיצא בטיימינג הכי נכון: מגיפת הקורונה. כשכל העולם היה נעול בבית ורק חיפש איך להעביר את הזמן, ואולי גם לשכוח מהמציאות העגומה שפקדה אותנו. הוא זכה בחודש הראשון להשקה שלו ליותר מ-30 מיליון שחקנים. נתון מטורף. מאז הוא ידע עליות ומורדות, אבל עדיין נחשב לאחד הכותרים הפופולאריים ביותר כיום.

לא כולם זכו להצלחה. ראינו נפילות כואבות עם יוביסופט (Ubisoft) והמשחק הייפר סקייפ (Hyper Scape), שכשל מהר מאוד וסגר את השרתים שלו אחרי שנתיים בלבד. גם המשחק Spellbreak היה נראה כמו הבטחה, בו הקרבות נעשו עם קסמים במקום עם כלי נשק סטנדרטיים, אבל מסתבר שהגימיק לא הספיק בשביל לשמור אותו בחיים והשרתים נסגרו לאחר שנתיים וכמה חודשים. ואי אפשר לשכוח את Fall Guys, שהביא את הטייק הארקיידי על הנוסחה, והספיק לרדת מאז מגדולתו.

ומה עם כותרים שלא היו ידועים בתור באטל רויאל? כולם הרגישו מחויבים להוסיף מצב משחק נפרד שכזה כדי לנסות למשוך את השחקנים: קאונטר סטרייק שיחרר את Danger Zone, באטלפילד 5 הציג Firestorm, אפילו קול אוף דיוטי בלאק אופס 4 (ששוחרר לפני Warzone) ניסה להשתלב בשלב מוקדם יותר עם Blackout, או פולאאוט 76 עם Nuclear Winter. 

גם משחקי מירוצים כמו סדרת Horizon של מיקרוסופט הציגו את The Eliminator. הדוגמאות ממשיכות, אבל הבנתם את הנקודה. כולם רצו נתח מהעוגה ונתנו את הטייק שלהם על הז’אנר שהפך לאט לאט לעמוס מידי. 

אז מה בעצם קרה? מעבר לשחיקת החומר, אחד המרכיבים העיקריים היא ההתמדה שהמשחקים הללו דורשים, כשכל כותר דורש מהשחקנים להכיר ולהבין את מכניקות המשחק והגימיקים השונים לעומק. שחקנים שרצו לשחק את פורטנייט ברמות הגבוהות שלו היו חייבים לשלוט גם במכניקת הבנייה שלו בשביל לשרוד. זה דורש זמן והתמדה, ולא לכל שחקן יש את הזמן להשקיע ולהתאמן בעוד משחקים בז’אנר מעבר למה שהוא כבר משחק.

הגענו למצב שבו ארבעה משחקי באטל שומרים על הדומיננטיות הבלתי מעורערת שלהם: Warzone ,PUBG, Apex Legends ופורטנייט – שהצליח לשמר לשמור על קהילת השחקנים שלו בצורה האדוקה ביותר, וזה לא בזכות הבאטל רויאל.

כאן בעצם מתחילה נפילת האימפריה. או יותר נכון הז’אנר, כי פורטנייט עדיין חי וקיים. באטל רויאל אמנם היה מה ששם את פורטנייט על המפה, אבל Epic Gmaes הבינה מהר מאוד שהיא צריכה לשמר את הקהילה העצומה בכל דרך שרק ניתן. זה התחיל משינויים תכופים למפות המשחק ככל שעונות המשחק מתקדמות, עבר לאירועי ענק עם אמנים כמו טרוויס סקוט, אריאנה גראנדה, אמינם ועוד שלל שיתופי פעולה בולטים עם כל כך הרבה מותגים מוכרים.

אא Epic Games הפכה לאמנית שיווק מטורפת עם כל הצעדים הללו, ובשביל להמשיך לרענן את הפלטפורמה הרחבה שלה היא הציגה לאחרונה גם שלושה מצבי משחק חדשים: מירוצים עם Rocket Racing, שיתוף פעולה עם נרחב לגו סטייל מיינקראפט, ומשחק-קצב כמו בימים הטובים של גיטר הירו. כל אחד מהם שונה באופן מהותי מהז’אנר שהפך את פורטנייט לכל כך פופולארי, ואין שום ספק שמצבי משחק נוספים יתווספו בעתיד.

וזה עוד בכלל לפני שהתחלנו לדבר על מצב ה-Creative 2.0 החדש שהציגה בשנה שעברה, שבו היא מאפשרת לשחקנים ליצור את התכנים שלהם בעצמם, ולשתף אותם עם שאר הקהילה, והשילוב עם מנוע Unreal 5 , גם הוא של Epic Games. פורטנייט כבר מזמן הפך לפלטפורמת גיימינג שלמה, כשבאטל רויאל הוא אמנם חלק די מרכזי, אבל כבר מזמן לא העיקר. בטח שלא העתיד.

ומה עם Warzone ,PUBG, או Apex Legends? סביר להניח שגם הם לא הולכים לשום מקום, לא בקרוב. הם ימשיכו לשמר את קהילת השחקנים שלהם וישארו משחקי באטל רויאל בבסיסם, אבל גם הם ניסו לרענן את הנוסחה, כשהציגו מצבי משחק שונים, כמו Deathmatch קלאסי ונוסטלגי ב-Apex Legends או זומבים בקול אוף דיוטי. 

אקטיוויז’ן אפילו עשתה כמה ניסויים עם אירועים משלה בתוך Warzone, ומצבי משחק של “גודזילה נגד קינג קונג” התווספו למשחק ביחד עם השקת הסרט דאז, בניסיון להפוך את הפלטפורמה לכזו שקורצת לכולם – ממש כמו ש-Epic Games עשתה עם פורטנייט, וממשיכה לעשות עם טרנדים שפונים לכולם. לא רק לשחקני ההארדקור. רק תסתכלו על חבילת ה-Operators של ניקי מינאז’, דה בויז, או סנופ דוג.

אבל תהילת העולם חלפה לה. כמו שפורטנייט מנסה להבדיל את עצמו מהז’אנר, כך גם משחקי הרשת החדשים שיוצאים, והגענו למצב שאף אחד לא מנסה יותר להציב תחרות בז’אנר הזה. אפשר לראות את זה במשחקים כמו Helldivers II של סוני, ששוחרר בחודשים האחרונים במקביל לקונסולת הפלייסטיישן 5 ולמחשב האישי, וזוכה להצלחה ולאור הזרקורים. לפחות לעכשיו. 

אפילו מארוול הכריזה ממש לאחרונה על Marvel Rivals שאמור לנסות למלא את החלל ש-Overwatch 2 של בליזארד לא מצליח, עם גיימפליי קבוצתי של שישה שחקנים כנגד שישה אחרים ושילוב של יכולות מיוחדות בזירה. שום זכר לבאטל רויאל. כי כמו שאמרנו קודם – התעשייה מתבססת על טרנדים, ובאטל רויאל כבר תקופה ארוכה לא הטרנד הכי חם בתעשייה.